מסלול שטח דרום ים המלח וערד: 165 ק"מ של גבים, מעלות וטיסה נמוכה

1 דקות קריאה

17 Jan

17Jan

יש ימים שבהם המדבר מחליט לפנק, ויש ימים שהוא מחליט להשתגע. הטיול האחרון שלנו היה שילוב של שניהם.
10 כלים, יום אחרי הגשם, כשכל בור באדמה הפך לבריכה וכל נחל הפך למגרש משחקים.
יצאנו למסע שמתחיל בערד, עובר דרך המעלות הכי קשוחים ונגמר בטיסה נמוכה על "דרך רמבו". תחזיקו חזק, אנחנו יוצאים.

הבוקר שבו המדבר נצבע בכחול

נפגשנו בבוקר של "שמש שקרנית"- בשמיים הכל בהיר, אבל הרוח המדברית חותכת את הפנים.
מיד שלפנו את ה-מסכת פנים תרמית איכותית שקנינו באתר. בלי זה, ב-60 קמ"ש בתוך SBS, הפרצוף פשוט קופא.
אחרי ג'חנון של בוקר ופינוקים שפתחו לנו את התיאבון, הורדנו אוויר ויצאנו לדרך.
התחלנו בהר קינה ומשם לרכס זוהר המרהיב. הנוף משם לעבר ים המלח נראה כמו בימי בראשית – נקי, עוצמתי ורטוב. עברנו בבאר אפעה והמשכנו לכיוון מעלה הר קומות דרומי. כאן כבר התחלנו להרגיש את השטח – עבירות בינונית שדורשת ריכוז, אבל הכלים שלנו תפרו את זה בלי למצמץ.

טכניקה, מדרגות ואמבטיות של בוץ

המשכנו למדרגת פרס.
מדובר במדרגה גבוהה שדורשת מכוון טוב או ביצים של יען. מי שרצה לשמור על הכלי לקח את המעקף, אבל רובנו פשוט נתנו בראש. משם גלשנו לאמבטיה של נחל צפית – מעבר טכני שתמיד מעלה את הדופק, במיוחד כשהכל חלק מהגשם.
בדרך לנחל אשלים, המדבר הזכיר לנו מי בעל הבית. שני פנצ'רים בשני כלים שונים בהפרש של עשר דקות. המזל?
תמיד יש לנו בתיק ערכת תיקון פנצ'רים מקצועית .
תוך כמה דקות של עבודה קבוצתית, התולעים היו בפנים, ניפחנו והמשכנו הלאה. אל תהיו חובבנים, אל תצאו בלי ערכה כזו למסלול של 160 קילומטר.

התחנה המושלמת: חמין וערק בגב אשלים

אחרי קילומטרים של אבק וסלעים, הגענו לשיא:
גב אשלים. הגב היה עמוק, נקי ומזמין, מוקף בצל של הוואדי. זה המקום שבו פתחנו שולחן של אבירים. החמין החם עם האריסה ירד חלק בגרון, והערק עם הפיצוחים סגר את הפינה של הקינוח. אין הרגשה טובה יותר מלהיות שבע, מול מים בלב המדבר, עם החברים הכי טובים.

טיסה נמוכה: מנחל אביה ועד דרך רמבו

החלק השני של היום הוקדש למהירות.
עברנו דרך המרפסת של צין לתצפית אחרונה על המסוע המפורסם, ומשם למעלה עזגד ומעלה כיפון. מכאן ועד הסוף, המוטו היה "לתת בגז".
נחל אביה ונחל אמיצהו היו פשוט חלום. פסים מהירים, דשדש רטוב שמאפשר לכל כלי להוציא את המקסימום.
עברנו בהר צבאים, חצינו את גב חצרה וגבי פרס שהיו מלאים עד גדותיהם, וקינחנו בדרך רמבו המיתולוגית – הדרך הכי נכונה לסיים יום של 165 קילומטרים של אושר טהור.